לכבוד פסח – מחשבות על מסע

כָּל אָדָם צָרִיך מִצְרַיִם – אמנון ריבק

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לו,
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָה,
בְּיָד חֲזָקָה
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה
אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף-
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם, לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּף.

כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם.
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם.

למה כל אדם צריך מצרים?

אימה וחשיכה גדולה. ונחמה והבטחה והצלה.

למה לא להסתכל ולראות את האור ולא את החושך.

כי לכל אדם יש את המצרים שלו. לכל אחד מאיתנו יש את המסע שלנו בחיים, את המקומות החשוכים שהיינו בהם ואת הפעם הזו שהתכופפנו.

אם אני יודעת את המקומות החשוכים שלי. אם אני יודעת ממה ניצלתי. על מה התגברתי. איפה 'קרה לי נס', איפה אלוהים היה בעזרי. אם אני יודעת את המקומות האלו, אני יודעת את הכח שלי.

ואני מפסיקה לפחד.

כי אני יודעת שיש בי את הכוחות להתגבר.

כי אם אף פעם לא הייתי במצרים, אם אין לי מצרים, איך אדע לזהות עכשיו, כרגע, שאני זקוקה לגאולה. ההכרה במיצר והידיעה של הכח להתגבר מאפשרת לי כאן ועכשיו להמשיך, לצאת הלאה. והמסע ששמור בכפות הרגליים, בזכרון הגוף, הוא זה שיקח אותי גם אל התחנה הבאה במסע.

יש לי ירושלים. יש לי לאן לשאוף. ואני אגיע לשם. לאט לאט. צועדת את תוך הפחדים, נושאת את המורשת שלי על גבי לעולם, אבל כבר לא כפופה תחתיה. זקופה.

מה המצרים שיצאת ממנה? ומהי הירושלים שלך?